פסק-דין בתיק עפ"א 236/08

1.       המערער הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בשלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ובעבירה אחת של הטרדה באמצעות מתקן טלפון, לפי סעיף 30 לחוק הבזק. בעקבות הרשעתו, נדון המערער ל- 18 חודשי מאסר, מהם 12 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, חתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח וקנס בסך 300 ש"ח. בנוסף, חוייב המערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך 500 ש"ח.

2.       כבר בישיבת ההקראה בבית משפט קמא, הודה המערער בשלושת האישומים נשוא כתב האישום למעט עבירת האיומים שיוחסה לו באישום השני. לאחר שנשמעה עדותה של המתלוננת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו, חזר בו המערער מכפירתו בעבירת האיומים והודה בכתב אישום מתוקן שייחס לו באישום השני במקום עבירת האיומים עבירה של הטרדה באמצעות מתקן טלפון.

          על פי האישום הראשון, בתאריך 3.2.08 חתם המערער בתחנת בית שאן על כתב ערובה, לפיו, נאסר עליו ליצור קשר בכל דרך שהיא או להיפגש עם המתלוננת וזאת לתקופה של 30 יום, על פי החלטת הקצין הממונה. למחרת היום, הפר המערער את הוראת קצין המשטרה, בכך שנכנס לביתה של המתלוננת בבית שאן.

          על פי האישום השני, בתאריך 4.2.08 חתם המערער על כתב ערובה על פי החלטת הקצין הממונה, לפיו נאסר עליו להיכנס לביתה של המתלוננת או ליצור איתה כל קשר וזאת למשך 14 יום. למחרת היום, הפר המערער את ההוראה של קצין המשטרה, בכך שהתקשר למכשיר הפלאפון של המתלוננת והטרידה באומרו " את עוד פעם עושה לי בלגן, הפעם חבל לך על הזמן אני אתקוף אותך תיזהרי ממני, אל תשכחי אני קווקזי".

          על פי האישום השלישי, בתאריך 15.2.08 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט, לפיה נאסר על המערער להיכנס לעיר בית שאן למשך 7 ימים וכן נאסר עליו ליצור כל קשר עם המתלוננת. למחרת היום, הפר המערער את החלטת בית המשפט, בכך שנכנס לעיר בית שאן.

3.       יצויין, כי המערער עצור בגין התיק נשוא הערעור מאז 16.2.08 וכי הוגשו בעניינו שתי חוות דעת פסיכיאטריות.

4.       המערער טוען, כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: נסיבותיו האישיות (בן 25, סובל ממחלות שחפת וצהבת), הודאתו בשלב מוקדם, תיקון כתב האישום באופן מהותי, חרטתו והתנצלותו בפני המתלוננת ומצבו הבריאותי והנפשי, אשר הידרדרו באופן ניכר בתקופת מעצרו. עוד נטען, כי נסיבות ביצוע העבירות הן במדרג הנמוך, ללא תכנון מצידו של המערער וללא כוונה לפגוע במתלוננת.

5.       מנגד ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור בהדגישה, כי המערער הפר פעמיים הוראות של קצין משטרה אך חמור מכך הוא המשיך והפר החלטה של בית משפט תוך שהוא מטריד את המתלוננת. לא זו אף זו, המערער המשיך והתנהג בצורה אלימה גם בהיותו עצור מאחורי סורג ובריח ובעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו תקיפת סוהר ביום 17.4.08.

6.       לאחר שעיינו בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור דחייה.

          המערער הפר הוראה חוקית שניתנה על ידי קצין משטרה ביום 3.2.08, יום לאחר שחתם על כתב ערובה. הוא הוסיף והפר הוראה חוקית נוספת שניתנה על ידי קצין משטרה ביום 4.2.08, גם הפעם, יום לאחר שחתם על כתב ערובה ואף הטריד את המתלוננת. המערער לא אמר די  וביום 16.2.08 הפר החלטת בית משפט מיום 15.2.08, שאסרה עליו להיכנס לעיר בית שאן. התנהגותו של המערער מלמדת באופן ברור, כי אין המדובר במעידה חד פעמית, כי המערער אינו יודע גבולות ואינו מהסס להפר הוראות חוקיות פעם אחר פעם; כל אלה מלמדים, כי מדובר באדם הפועל ללא כל מורא מן הדין.

          חומרה נוספת יש לראות בכך, כי המתלוננת סבלה מהטרדותיו של המערער ועודנה שרויה בפחד מפניו, כפי התרשמותו של בית משפט קמא. מעשים מעין אלה, יש בהם כדי לפגוע בפרטיותה של המתלוננת, בשלוות חייה ובביטחונה האישי.

          בנוסף, לחובת המערער הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, החזקת סכין ותגרה במקום ציבורי, ללמדך, כי המערער לא הפנים את הלקח הנדרש מהעונשים שהוטלו עליו בעבר וחזר לסורו.

7.       בית משפט קמא היה ער לשיקולים לקולא, שעליהם עמד ב"כ המערער הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפנינו, ובבואו לגזור את דינו של המערער הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, את הודאתו ויתר השיקולים העומדים לזכותו. בית משפט קמא איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, ואנו סבורים, כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ההולם את המעשים שביצע, אשר מבטא את הסלידה הראויה מן המעשים האלה ואת הצורך בהרתעת המערער ואחרים. על כן, לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

לאור האמור, אנו מורים על דחיית הערעור.

ניתן היום ח' בתשרי, תשס"ט, (7 באוקטובר 2008), במעמד הנוכחים.